זה פוסט של שתי מילים (ארוזות היטב)

תרשו לי להתחיל את הפוסט הזה בהסבר קצר שאולי ייראה לא קשור בתחילה. אבל הישארנה אתי רגע וזה יתבהר.

בני אדם מעריכים ומחליטים על דברים במידה רבה על פי ההקשר שלהם. אנחנו רואים, חשים ומבינים דברים על בסיס מה שסביבם. ממש כפי שהעיניים שלנו מחפשות את הניגודיות של אור, צל, צבע ומרקם כדי להבין את העולם, כך המוח שלנו מבין ושופט את הדברים על פי המקום וההקשר שבו הם מופיעים בתודעה שלנו. בשפה של משווקים ואנשים העוסקים בתקשורת זה נקרא 'מיסגור', והדוגמה הפשוטה ביותר לכך היא זו המילולית. אותה התמונה בדיוק תיתפס בעלת ערך וחשיבות שונים לגמרי ללא מסגרת, במסגרת מתכת מודרנית מאחורי זכוכית על קיר מסדרון במשרד ראש הממשלה, במסגרת עץ פשוטה בחדר כיתה בבית הספר או במסגרת מהודרת במוזיאון.

לפוסט הזה יש מסר פשוט שאפשר לסכם אותו בשתי מילים. אבל כדי שתבינו את מלוא המשמעות של המילים האלו, אני צריך למסגר לכן אותם. זה יהיה קצת יותר ארוך, אבל אני חושב שלא תרגישו שבזבזתן את הזמן בקריאה. ואחרי ההקדמה הזו – קדימה, נתחיל.


בקיץ לפני שנתיים, כשלימור חלתה ואיבדה את יכולתה לנוע באופן עצמאי, נאלצנו להכיר מהר מאוד בכך שאל הסטודיו שלה ביובלים כבר לא תחזור. בכל זאת, למרות שהקפאנו את האתר ולמרות שחיסלנו את הסטודיו ומכרנו את תכולתו, בתוכנו, במחשבה, עדיין לא ויתרנו על "קסם שימושי". כשעלתה שאלת ההשתתפות ביריד חלומות חורף בדצמבר 2015, ההחלטה להשתתף באה אחרי הרבה התלבטויות ובסופו של דבר נפלה בעיקר מתוך ההבנה של לימור, שלא לעשות זאת משמעו סופו של העסק, בנקודה שבה עדיין היתה לנו תקווה שלימור תתחזק ותוכל להמשיך, עם עזרה, לקיים אותו.

ההחלטה להמשיך ולקיים את קסם שימושי אחרי לכתה של לימור, היתה קשה לא פחות. בהכרח היו להחלטה זו משמעויות רגשיות עבורי ועבור שאר בני המשפחה. אבל למרות הקושי להיות אובייקטיבי כלפי עצמי, אני מאמין שבסופו של דבר ההחלטה היתה מבוססת על ניתוח נכון של הפוטנציאל של קסם שימושי להמשיך להתקיים ולצמוח כעסק. האמנתי, ואני עדיין מאמין, שכאשר יש קבוצת לקוחות נלהבת ופעילה כמו אלו שלנו, יש מקום לעסק שישרת אותה.

באותו זמן היה לי את רוב הידע הטכני כדי לתפעל את העסק, וידעתי שאוכל ללמוד את היתר. ידעתי שאני מכיר ומבין את עולם הסקראפ ואת הלקוחות שלנו במידה מספקת כדי להמשיך ולקיים את התקשורת שבין קסם שימושי והלקוחות, תקשורת שהיא חלק חשוב ומהותי בקיום שלנו. אבל היה לי ברור שאני לא רוצה לעסוק בכך בהיקף שזה העסיק את לימור. לכן חיפשתי ומצאתי את שוליית הקוסמת שלנו, את מיקה, שעבור חלק גדול מכם הפכה בשנה האחרונה להיות המראה והקול של קסם שימושי, ובצדק.

אני מכיר אתכן. באמת. צפיתי בכן במשך למעלה מעשור. אני יודע מה אתן אוהבות. אני יודע מה מלהיב אתכן. אני יודע הרבה על המשאלות שלכן, גם אלו שאתן לא מביעות בקול רם. אני יודע עד כמה חשובים לכן דברים כמו השתייכות, פרגון, והיכולת ליצור, הזכות ליצור, לבטא את עצמכן באופן הזה דרך ולמרות כל המטלות והמשימות והדברים האחרים שממלאים לרובכן את היום. אני יודע את החשיבות העצומה שיש לקהילה הזו עבורכן. הידידות, החברות, התמיכה, הגאווה, השיתוף, ההכרה, הדברים שאתן חולקות ביניכן ושורדים דרך ומעבר לכל השינויים והתמורות שחלים על פני השטח.

אני מכיר אתכן. למדתי אתכן במשך שנים מנקודת התצפית שלי לצד לימור, ודרכה נחשפתי גם לצדדים שלכן שאתן מראות רק במעגלי הנשים הסגורים שלכן. אני מכיר את השיח שלכן. אני יודע באילו מילים אתן משתמשות ומה המשמעות האמיתית שמאחוריהן. אני מכיר את מוקדי הכוח ואת משחקי הכוח. אני מכיר את הנקודות שבהן אתן נכשלות בעקביות, ואת האופטימיות שגורמת לכן להמשיך. אני מכיר את הבודדות שמלכלכות ואני מכיר את הרוב שאוהבות. אוה, כן. אני מכיר אתכן היטב.


אבל רובכן הגדול לא ממש מכירות אותי. עבור אלו שיודעות מי אני, אני "האיש של לימור". אני 'המאמן' מהפוסטים שכתבה. לאחרות אני זה שהרים את המושכות והמשיך לנהוג את העגלה שלימור הניחה. כל המידע עלינו שמונח שם בחוץ, תוצאה של בחירה מודעת להיות נראים ונגישים, כל הפוסטים והכתיבה לאורך השנים אולי מאפשרים לכן להכיר אותי כדמות, כאדם. אתן אולי יודעות דברים על הדעות והמחשבות שלי בהקשרים מסויימים, אבל אל תטעו. השקיפות הזו היא חלקית, נשלטת ומנוהלת מהרגע הראשון. לימור ואני מעולם לא כתבנו ולו מילה אחת שלא היינו מודעים לכך שהיא יוצאת לרשות הרבים ויוצאת משליטתנו. הכל אמת. אבל האמת הזו אינה הכל. לכן אתן לא באמת יודעות מה אני עושה במשך רוב היום, מה מעניין אותי, מה יש בחיים שלי חוץ מהדברים שבחרתי לשתף בנוגע לקסם שימושי, למשפחה שלנו ולאהבה החדשה שלי.

הבעיה היא שלאחרונה, גם אני לא כל כך ידעתי. במהות שלי אני מורה. אפילו את הפוסט הזה התחלתי בשיעור. אבל אני לא בדיוק מורה של בית הספר. אני משהו אחר שלא אנסה להגדיר אותו כאן, מן שילוב של מורה-יזם. תמיד מתעסק במשהו נוסף, תמיד מתעניין במשהו נוסף. יש לי מיזמים שונים שחלקם נולדו בעבר והוקפאו עם מחלתה של לימור, ואני רוצה להעיר ולהמשיך אותם. יש מיזמים חדשים שאני רוצה להוציא לעולם. יש מיזם שנבנה סביב ספר שכתבתי מזמן, בתחום האימון בשוק הבינלאומי, שאני רוצה להמשיך אותו. יש ספר אחר שכתבתי, השביעי, שעד היום התקיים רק דיגיטלית והגיע זמנו לרדת לדפוס ולהוביל קדימה מיזם אחר שלי, קבוצת הליווי "יוצאים לאור" לבעלי מקצוע שרוצים לכתוב את הספר שימצב אותם כמומחים. כבר שנים שאני רוצה לכתוב ספר על אהבה, ואני מרגיש שאולי כעת הגיע זמנו. הספר הזה, אם אצליח לכתוב אותו, עשוי להוביל את כל העשייה שלי לכיוון חדש לגמרי. יש מעט מדי שעות ביממה כדי לעשות את כל אלו וגם את קסם שימושי. אבל זמן הוא רק חצי הבעיה.

באפריל האחרון טסתי לאורלנדו. השתתפתי שם בכנס של קהילת יזמים ובעלי עסקים בינלאומית שאני נמנה עם חבריה. השאלה לאן פני מועדות היתה במחשבתי עוד לפני שיצאתי מהארץ. אבל הכנס הזה אילץ אותי לבחור תשובה. מה שקרה הוא שבמהלך הכנס נדרשתי מספר פעמים לשאלה המתבקשת "באיזה תחום העסק שלך?" למרבה מבוכתי התברר לי שאני לא מסוגל לתת תשובה קוהרנטית וקצרה לשאלה הבסיסית הזו. בפעם הראשונה שנשאלתי זאת היו לי נסיבות מקלות – הייתי בסוף יום כנס ארוך שבא אחרי לילה קצר וטיסה ארוכה, קהה ממשככי כאבים ומעט מדי שעות שינה. עדיין, העובדה שכל מה שמצאתי בי לומר באותו רגע היה "זה מסובך" גורמת לי להסמיק אפילו עכשיו, מפני שזו התשובה הכי מטומטמת שבעל עסק כלשהו יכול לענות. אם אתה לא יודע לענות על זה, אין לך עסק.

כאמור, השאלה חזרה מספר פעמים ובהמשך הכנס יצא לי לענות עליה בצורה טובה יותר וגם לשוחח על כך עם כמה אנשים מאוד מנוסים וחריפים. אחד מהם אמר משפט פשוט שסגר עבורי את הנושא. הוא הקשיב למצב שתיארתי לו ואמר "כולנו צריכים לפעמים לירות בסוסים הזקנים".

אז כן, אני יכול לקיים את קסם שימושי, אבל אני לא האדם הנכון לעשות זאת. אני יודע מה המוצרים שלנו עושים ואני יודע איך להשתמש בהם ובשאר הכלים והחומרים שמשמשים אתכן, אבל אני לא נהנה לעשות זאת אלא מידי פעם. אני יודע ליצור דברים שיתקבלו על דעתכן. אילו נדרשתי, הייתי יכול לעצב אלבום או ברכה או לייצר עבודת מיקס-מדיה שלא היו מביישים אף אחד. אבל זו לא התשוקה שלי. לא שם מוקד העניין שלי. לא שם העתיד שלי. לכן ברגע זה כל מה שהחיבור שלי לקסם שימושי עושה הוא לעכב את שנינו, אותי ואת העסק, מלהגשים את הפוטנציאל שלנו. הגיע הזמן לומר שלום.


למזלי, אין שום צורך לירות בסוס הזה. הוא עדיין צעיר ובריא ובהחלט אפשר לתת לו "לרוץ חופשי בחווה בגליל". קסם שימושי אולי אינו עסק גדול במיוחד, אבל הוא בהחלט עסק שיש לו זכות קיום וצפי לצמיחה. רק שאני אינני האיש המתאים לייצר את הצמיחה הזו. כדי שזה יקרה קסם שימושי צריך לחזור ולהיות מעורב יותר בקהילה. הקסם צריך להיות אישי יותר, מחובר יותר, נוגע ומשתתף, משפיע ומושפע, מחדש ומתחדש. הקסם צריך לדבר אתכן פנים אל פנים במפגשים, לשבת אתכן כתף לכתף סביב השולחן בסדנאות…אני יודע מה נדרש, אבל אני לא רוצה ולא יכול להיות זה שיעשה זאת.

אחד הדוברים החשובים בכנס שהייתי בו הוא משתתף נלהב במירוצי סוסים. הוא גם מאוד ישיר ונחרץ באופן ההתייחסות שלו לחיים בכלל ולעסקים בפרט. באחד מספריו הרבים הוא טוען שיש דמיון בין סוסי מרוץ לאנשים שעובדים בעסק. כולם, הוא אומר, ללא יוצא מן הכלל, מתחילים בסופו של דבר לצלוע וצריך להיפטר מהם.

אני הסוס הצולע של קסם שימושי. הגיע הזמן לשחרר את הקסם ממני ולאפשר לו להמשיך לצמוח.

בשנה האחרונה מיקה למדה את כל מה שצריך לדעת על קסם שימושי, ובעיקר עשתה את הדבר החשוב ביותר – התחברה אליכן, אל הלקוחות שלנו. כבר זמן רב שמיקה היא הפנים והידיים של הקסם, עד כדי כך שכשאני כותב פוסט, אם לא השתמשתי בצורה ברורה בכינוי גוף שזיהה אותי כזכר, רובכן מניחות אוטומטית שמיקה היא הכותבת. האימיילים שאתן כותבות מופנים אליה. גם ההודעות בפייסבוק. מיקה היא יוצרת כמותכן, היא חלק מקהילת היוצרות והלקוחות שלנו באופן שאני לעולם לא אהיה, או ארצה להיות.

אז ישבנו ודיברנו והחלטנו. הגיע הזמן שמיקה תיקח את הפיקוד. לא עוד שוליה. מיקה, החל מהיום, היא בעלת העסק "קסם שימושי". היא הקוסמת. אני אשאר ברקע עוד זמן מה לסייע לפי הצורך, ואז אצא מהתמונה של קסם שימושי ואמשיך לעבר העיסוקים האחרים שלי. אני בטוח שכולכן מצטרפות אלי לאחל למיקה את כל ההצלחה שבעולם.

אחרי כל המילים האלו, אני מתקרב לסיכום, לתמצית של הפוסט, לשתי מילים שיש לי לומר לכן, ושיש להן עבורי כל כך הרבה רבדים של משמעות עדי שנדרשתי למסגר אותן בעוד אלף וחמש מאות מילים כדי שתבינו אותן כהלכה, ואוסיף עוד כמה כדי לסיים. אז כן, זהו פוסט של פרידה. פרידה שלי מכן, מהעולם שלכן, מקהילת היוצרות הצבעונית, החמה, התוססת, שאני מכיר כל כך טוב, אבל אינני חלק ממנה ולעולם לא אהיה. אני מודה לכולכן על הזמן שביליתי אתכן, על התובנות שקיבלתי מהצפייה בכן לאורך שנים, על האפשרות לשרת אתכן. לעולם אזכור ולעולם אכיר תודה על הסיפוק והאושר שלימור הפיקה בהיותה אחת מכן, ובמיוחד על החברות, האהבה, התמיכה והעזרה שהקהילה הזו העניקה לנו כשהיינו צריכים את אלו יותר מכל.

היו שלום.

שמעיה דוד, יובלים, 14 מאי 2017.